<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקצ"ו</h1>
<h2>דף קא.</h2>
הכי תניינא להו פלוגתא דר' יהודה ורבנן. תנן התם במסכת דמאי פרק ו' החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הנכרי מעשר ונותן לו. וקפליג ר' יהודה עלייהו דרבנן במקבל. ודייקינן מהא דקאמ' דמשמ' אף בחכירות מודה להו מה חוכר בין (עבדיה) [עבדה] בין לא עבדה בעי לעשורי. אלמא דחכירות חייב לעשורי. וקשיא לר' ההיא דאמרי' במסכת גיטין פר' השולח החכירות והאריסות (ועריסי) [ואריסי] בתי אבות וגוי שמישכן שדהו לישראל אע"פ שעשה לו לישראל נימוסו פטור מלעשר. ואיכא לתרוצי לפי הך סברא ראשונה דסבר אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר אכתי קשי לי' ההיא דגיטין דפטור מלעשר ואיכא לפי הך דתרצינן אליבא דר' יהודה דסבירא ליה דיש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ומקבל לאו כחוכר דמי הכי פי' מקבל (ר') [לר'] יהודה לאו כחוכר לרבנן דאמרי בגיטין דמי דאילו לר' יהודה חייב ולרבנן פטור. והני רבנן דאמרי החוכר שדה מן הנכרי מעשר דסבירא ליה אין קנין (מאן) [כמאן] דסבירא ליה אין קנין.
